המסע שלי עם מים התחיל הרבה לפני שהפכתי למדריך. הוא התחיל בילדות – כשהייתי ילד עם ADHD, קושי רגשי ואתגרים בוויסות חושי. בעולם רועש ומציף, שבו הכל הרגיש “יותר מדי” – המים היו המקום הראשון שבו הרגשתי שקט. שלם. בדיוק כמו שאני.

בבריכה מצאתי משהו שאף מסגרת אחרת לא הצליחה להעניק לי: תחושת חופש. כל שחייה הייתה ניצחון קטן. כל נשימה – הוכחה שאני מסוגל. כל צלילה – הפוגה נדירה מהסערה שבתוכי. דווקא שם, בין גלי המים, למדתי לשלוט באימפולסיביות, לנהל את האנרגיה שלי, לחשוב לפני פעולה.

מה שהיה מכשול על הקרקע – הפך ליתרון במים. ההיפראקטיביות הפכה לתנועה. הלחץ הפנימי – לעוצמה ממוקדת. הבלבול – לרגעים של בהירות. הנשימה במים לימדה אותי נוכחות. לא רק איך לשחות – אלא איך להקשיב לגוף. איך להיות ברגע. איך למצוא שקט אמיתי.

עם השנים, הבנתי שהמים לא רק ריפאו אותי – הם הפכו לדרך שלי לרפא אחרים. היום, כמדריך וכמטפל, אני פוגש ילדים ומבוגרים שמרגישים כמו שהרגשתי אז: מחפשים שקט, ביטחון, התחלה חדשה. ואני שם, בדיוק בשביל זה.

אני שם ברגע שבו עיניים מלאות חשש פתאום נפתחות בהתרגשות. כשילד שחשב "אני לא יכול" – מגלה שכן. כשמבוגר שלחש "אף פעם לא ידעתי לשחות" – צף בפעם הראשונה בביטחון. זה לא רק שיעור שחייה. זה רגע של התחברות. של אמונה מחודשת בעצמך. של חופש.